תאונות דרכים - הזכות למידע ומסמכים שבידי חברת הביטוח 

טענת חיסיון

בחברות הביטוח מצוי חומר העשוי להיות לעזר לנפגע, כמו הודעות של עדים וחוקרים, מסמכים המאשרים את גרסת המבוטח, חוות דעת של רופאים ומומחים אחרים. לעיתים מצוי בידי חברת הביטוח חומר העלול להפתיע את הנפגע. אילו הנפגע ידע עליו מראש, היה פועל להשיג מבעוד מועד עדויות, מסמכים וחוות דעת, שיש בהם להזים את החומר שבידי חברת הביטוח.

חברת הביטוח, כמו כל צד במשפט, חייבת לגלות מראש את מלוא החומר שבידיה, כדי שהנפגע יוכל להתכונן כהלכה ולא יוסתר ממנו דבר העשוי להוציא לאור את זכותו. במיוחד לנפגע זכות לקבל חומר שהושג בשיתוף פעולה עמו, כמו חוות דעת מומחה רפואי של חברת הביטוח שבדק את הנפגע.

מסמך אשר הוכן לקראת משפט ייהנה מחיסיון וחברת הביטוח תהיה רשאית לא לאפשר לנפגע לעיין בו, רק כאשר המסמך הוכן שעה שהמשפט היה תלוי ועומד, או כאשר הייתה הסתברות של ממש כי משפט יוגש בעתיד ורק כאשר המטרה הדומיננטית בהכנתו של המסמך הייתה לצורך המשפט. מסמך שהיה נערך בין כה וכה, מטעמים שאינם קשורים למשפט צפוי, לא ייהנה מחיסיון, גם אם תרומתו למשפט הייתה צפויה.

האם חברת הביטוח רשאית לחזור בו מטענת החיסיון

בסוגיה זו קיימת מחלוקת בין השופטים. ישנם הסבורים כי חברת ביטוח שביקשה וקיבלה חיסיון, לא תוכל בהמשך ההליך המשפטי, לעשות שימוש במסמך החסוי. לכן חברת ביטוח הדורשת חיסיון מסתכנת. ייתכן שהשופט לא יתיר לה להסיר את החיסיון. היא עלולה לאבד ראייה חשובה להוכחת הגנתה. 

דחיית העיון בחומר חקירה שבידי חברת הביטוח

האם במקום לבקש חיסיון ולקחת סיכון כאמור, יוכל המבטח לבקש כי גילוי מסמכים מסוימים יידחה עד לאחר שהנפגע ייחקר בבית המשפט?

בית המשפט העליון קבע, כי חברת הביטוח חייבת לגלות את כל המסמכים שברשותה ולאפשר לנפגע לעיין בהם כבר בפתח המשפט, אלא אם כן השופט סבור, שעיון במסמכים בשלב מוקדם, עשוי לשבש את חשיפת האמת. השופט יטה יותר לדחות את עיון הנפגע במסמכים כשהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע, מאשר על שיעור הנזק. השופט גם רשאי לעיין בעצמו במסמך בטרם יקבע אם לאפשר לנפגע את העיון בו. הנפגע ביקש לעיין בהודעות שמסר לחוקרים זמן קצר לאחר התאונה, ואשר סתרו, לטענת חברת הביטוח, את גרסת הנפגע בכתב תביעתו. בית המשפט העליון קבע כי אין לאפשר לנפגע לעיין בהודעות שמסר אלא רק לאחר חקירתו הנגדית בבית המשפט.

אולם במקרה מאוחר יותר, סירב בית המשפט העליון לאפשר לחברת הביטוח להגיש את תצהירי החוקרים מטעמה רק לאחר חקירת הנפגע בבית המשפט. זאת למרות שעדותו של הנפגע בדבר נסיבות התאונה הייתה עדות יחידה, וחברת הביטוח הכחישה את עצם התרחשות התאונה. העובדה שהטתה את הכף הייתה, שהנפגע כבר מסר את גרסתו ביחס לקרות התאונה. ממילא הוא עשוי להיתפס עליה, כלומר, לא יוכל להתאים אותה לאמור בתצהירי החוקרים.